<h1>שו"ת ר"ת סימן פ"ג</h1>
<h2>דף יט:</h2>
לרב ר' יצחק שכחתי לכתוב בתשובתי אליו שבין לילה הובאת אלי ובין לילה השיבותיה, ולא נזכרתי אם כתבתי זה דשור שנגמר דינו שנתערב בשורים אחרים שנגמר דינן לר"ל אליבא דרבנן [סנהדרין ע"ט ע"ב] כולן פטורין ואסורין בהנאה, אם שור הנסקל נאסר מחיים, אפילו ניידי דכל דפריש מרובא פריש, ורובא איסורי הנאה נינהו, אלא קסבר ר"ל לרבנן דלא אטרחוה לבי דינא להכניסם לכיפה ואח"כ לקוברן דטריחא מילתא כיון דלא צריך דכמיתת הבעלים כך מיתת השור. תדע דהא ר' יהודה גופא לית ליה למסקלינהו דלא ליתי לאחלופי באדם רוצח כי האי גוונא כדאמרינן באדם כ"ע ל"פ דפטירי דלתקלה כי הך לא חיישינן, דאי לא תימא הכי [הא] כיפה טריחא מילתא אדרבה לערפינהו בקופיץ ולקברינהו, צער בעלי חיים למה ליה ולקלקל חצרו וכיפתו. אבל שור הנסקל שנתערב בחטאות וזבחים דאיכא למיגזר ואיכא נמי מעילה בשוגג והזיד במעילה [במיתה] ימותו, אבל הכא ליכא ודאי איסור הנאת שור הנסקל אלא ספק איסור הנאה דהא כמיתת בעלים כך מיתת השור. ומשום הכי לא חייש ר"ל לתקלה, אבל בשור שנגמר דינו שנתערב במעליי, הוה ניחא דריש לקיש מדרבא. ולדידך ניחא ליה איפכא, והתלמוד מוכיח כדברי. ואל תדחוק להעמיד בלא רגלים לכך, כי לא כתב מעליי בר"ל. ותעשה תירוץ ותמחוק הספרים, אל יעלה בלבך, כי אפי' אמר שום חכם להזקיק ב"ד להרוג כל איסור הנאה וכ"ש ספק איסור הנאה הייתי תמיה, על ר' יהודה אליבא דר"ל אני תמיה [יותר] אלמלא דאית ליה ובערת הרע. ועוד כמה הנאות אסורות במעילה שמותרות בשור הנסקל [כגון] רכב על גבי השור ובא חבירו ורכב וסמיכה על ראש גדי וטלה וחלב מוקדשין על גבי מכתו, הלכך ימותו ובאיסורי הנאת שור הנסקל ליכא איסורא אלא דרך הנאתו כדאמרינן בכל שעה [פסחים כ"ד ע"ב]. ותמה על עצמך לדבריך מדברי חכמים דניחא אילו אמרו כל הקודם להורגן זכה, אבל להזקיק אדם או ב"ד אחר להורגן מאיזו [טעם] יותר מבמזיקין כגון הארי והדוב דלריש לקיש איסורי הנאה נינהו [סנהדרין ט"ו ע"ב] כיון דהמיתו ולתקלת הנאה לא חיישינן אלא שזוכה לשמים. וא"כ אם נתערבו באחרים מעליי אם ברוב היתר הא ניידי ושרי. ומטעם זה אני מתיר דרוסת הזאב ברוב דמעשים [בכל יום] זאבים טורפים ונושא שה מן העדר ודורס והרועים מצילין, ואני מתירן מטעם דכל דפריש מרובא פריש, דבנמצא הלך אחר הרוב, ואע"ג דבעלי חיים חשיבי, אבל לגבי קדשי מזבח משום גזרה כדפרישית. וכן רוב עופות דורסין תרנגולין ואווזין וגיזין ומתערבין. ותו לא מידי.
